לפני כמה חודשים פנו אליי מארגון 'יד שרה' בירושלים, ושאלו אם אוכל לעזור להם. הם סיפרו שיש שם מתנדב מבוגר עולה מרוסיה, לא שומר מצוות, והם הציעו לו להניח תפילין והוא השיב בחיוב, ועתה הם מחפשים עבורו תפילין. עניתי שבע"ה אעזור בשמחה אחרי שהם מוודאים שהיהודי מקבל על עצמו להניח בכל יום. אחרי בירור הם חזרו וסיפרו שהוא אכן מקבל על עצמו להניח תפילין בכל יום, והם יוכלו לעזור לו להניח, כי הוא מקפיד להגיע ולהתנדב בכל יום.

מסתבר שמדובר ביהודי בן 90 בשם מיכאל מילר. הוא לא הניח תפילין מימיו, מה שנקרא בהלכה: 'קרקפתא דלא מנח תפילין'. כיוון שהוא לא זכה לחגוג בר מצווה בגיל 13, החלטנו לחגוג לו עתה, למרות האיחור…

עשינו לו מסיבת בר מצווה מאד מרגשת, עם כיבוד ובלונים, שרנו לו ואפילו זרקנו עליו סוכריות.. הגיעו הרבה אורחים מהצוות והמתנדבים כדי לברך את חתן בר המצווה המרוגש.

דאגתי לו לטלית ותפילין מהודרות ולנרתיק נאה לטלית ולתפילין ששמו רקום עליו. הוא התרגש בצורה בלתי רגילה. היה ארוע מרגש ומיוחד מאוד. 

עזרתי לו להניח תפילין, והוא קרא קריאת שמע ובירך 'שהחיינו'.

בסוף המסיבה הוא ביקש לומר כמה מילים: 

"קוראים לי מיכאל. בע"ה אני אהיה בעוד כמה שבועות בן 90. היום קיבלתי תפילין, ולא יכולתי לבקש מתנה יותר מיוחדת ומרגשת לכבוד יום ההולדת שלי. בברית מילה שעשו לי כשהייתי בן 8 ימים קיבלתי את השם: מאיר. כל החיים קראו לי בשם הרוסי: מיכאל. אבל מעכשיו – אחרי שהתחלתי להניח תפילין – אני מבקש שתקראו לי בשם היהודי שלי: מאיר!