התקשר אלי בחור בן 24 שגדל במושב רגבה של התנועה הקיבוצית.הוא משרת ביחידה מסווגת, דומה ליחידת העילית שלדג. גם הוא גוייס למיל' בעזה מייד אחרי שמחת תורה.

כל הצוות שלו קיבל דיווח על מנהרה שייתכן שיש בה חטופים. הגיעו לשם 2 צוותים, כשהוא בצוות השני. הצוות הראשון נכנס, והתברר שכל המנהרה ממולכדת במטענים. כל הצוות הראשון נהרג, והוא נפצע קשה – נשברו לו 5 חולית בגב, ואח"כ התחיל לעבור תהליך שיקום ארוך. הארוע הזה גם לו לטלטלה חזקה – "אתה מקבל משמעות אחרת על החיים – החברים הטובים שלך נהרגים מול העיניים, אתה בעצמך נפצע קשה, ואתה מקבל הבנה על משמעות החיים. התחלתי להתבונן, לשמוע וללמוד אמונה. הסבא מצד אבא היה יהודי ירא שמיים אבל אבא התרחק מאוד… אני החלטתי לקבל על עצמי להניח תפילין. תוכל לדאוג לי?".

ב"ה הגעתי אליו, הוא גר עם בת הזוג שלו בתל מונד. ישבתי אצלו בבית ולימדתי אותו להניח תפילין ולקרוא קריאת שמע. 

הוא התרגש מאוד: "סוף סוף יש לי תפילין! סוף סוף אני יודע להניח תפילין!".