לקובי יש סיפור מדהים, והוא סיפר לי אותו בהתרגשות רבה כשהתקשר אלי ביום שישי.
בבוקר שמחת תורה קובי התעורר בביתו, במושב נתיב העשרה בעוטף עזה, עם אזעקות צבע אדום. הוא הסתכל מהחלון וראה מחבל עם נשק ברחפן שנוחת בתוך חצר הבית שלו. הוא הכניס את הילדים לתוך הממ"ד, לקח את האקדח שהיה ברשותו וחיכה למחבלים שיכנסו לתוך הבית. הוא הציץ שוב מהחלון וראה את המחבלים מתקרבים לדלת הכניסה לבית, אבל ברגע האחרון מתחרטים ועוברים לשכנים. המחבלים ימ"ש שנכנסו לבתי השכנים שסמוכים לביתו של קובי, רצחו משפחות שלמות הי"ד, אבל בדרך פלא, לבית של קובי לא נכנס אף מחבל במשך כל אותו יום.
קובי אמר לי: "אינני יודע להסביר למה המחבלים לא נכנסו אלי הביתה, אבל ברור לי שהקב"ה שמר עלי". עתה הוא פנה אלי כדי לקבל תפילין, כי הוא רוצה להניח תפילין מדי כתודה לקב"ה על הנס שעשה לו. ביררתי איפה הוא גר כרגע עם משפחתו, והוא נקב בשם של ישוב בדרום שלא הכרתי. לא היה לי מושג איך אני מעביר לו את התפילין אבל אמרתי לו שאני אדאג שהתפילין יגיעו אליו בע"ה. השיחה עם קובי התקיימה כאמור ביום שישי. כשהגעתי לבית כנסת לתפילת מנחה וקבלת שבת, ראיתי אורח שלפי מה שזכרתי הוא גר בדרום הארץ. לפני קבלת שבת ניגשתי אליו ושאלתי אותו אם מכיר את הישוב שבו נמצא קובי והוא ענה שהוא גר במרחק שתי דקות משם, שאלתי אותו אם יהיה מוכן להיות שליח מצווה והוא שמח לקחת חלק במצווה. בס"ד כבר במוצ"ש התפילין הגיעו לקובי, שמאד הודה לי על התפילין.