בין פורים לפסח התקשר אלי בחור נחמד מברלין בשם ברק.

"שלום הרב עמיחי, גדלתי בקיבוץ כפר חרוב ברמת הגולן. הורי הם אנשים טובים, קיבוצניקים חדורי אידיאלים. התגייסתי ליחידת אגוז ובמבצע עופרת יצוקה בעזה במהלך תקרית ליד ג'באליה מפקד הצוות שלי נהרג, ואני נפצעתי. אחרי הצבא יצאתי לעבוד בברלין כמאבטח בקהילה היהודית. אחרי שנתיים התחלתי ללמוד באוניברסיטה בזכות הגרמנית שרכשתי. התחתנתי עם גיורת מגרמניה ויש לנו שני ילדים, ואני חי את חיי בברלין כבר 16 שנים. היום אני בן 38, לא שומר מצוות בכלל. אחרי שפרצה המלחמה בשמחת תורה הרגשתי שנדלק אצלי משהו, בעיקר געגועים עזים לארץ. מאד רציתי לחזור, אבל אשתי לא היתה בעניין…

זה ממש מוזר ואני לא יודע איך להסביר את זה, אבל אני מרגיש שהמקום הבטוח ביותר זה בארץ. אני יודע שזה הפוך מההיגיון – הרי בארץ רצחו יהודים… אבל התחושה שלי היא שדווקא כאן, בגרמניה אין תחושת ביטחון, וליהודים המקום הכי בטוח זה בארץ! עם המחשבות והתחושות האלה אני הולך כבר שנה וחצי.

אני מכיר חברים, וגם ישראלים שירדו מזמן לברלין שחיו את החיים שלהם והיו מנותקים מכל מה שקורה בארץ, ואחרי שמחת תורה הם התעוררו בגעגועים לחזור ארצה!

הגיע פורים, השותף שלי במשרד הוא יהודי שומר מצוות, והגיע למשרד שלנו חסיד חב"ד וקרא את המגילה. אח"כ הוא הציע לי להניח תפילין, והנחתי. עוד באותו יום קרו לי שני דברים ממש פלאיים. כמה דקות אחרי שהנחתי תפילין קיבלתי הודעה על בעיה שהייתה לי כבר הרבה זמן בקשר לעבודה והיא נפתרה והכל הסתדר. אחרי כמה זמן קיבלתי הודעה נוספת בנוגע לתביעה שמישהו תבע אותי אישית, שנסחבה כבר הרבה זמן. ההודעה הייתה שהתביעה בוטלה והכל בסדר!

מדובר בשני מקרים שהעיקו עלי הרבה זמן, והם הסתדרו באורח פלא ממש באותו יום! היה ברור לי שזה קשור להנחת התפילין שלי! בשבוע אח"כ ביקשתי מהשותף שלי להניח תפילין, וכבר שבוע שלם שאני מניח כל יום. בשבת פיספסתי ולא הנחתי, אבל חוץ משבת הנחתי בכל יום… שתבין, עד היום הנחתי תפילין בסך הכל שלוש פעמים כל חיי. 

החלטתי שאני רוצה שיהיו לי תפילין משלי, כדי שאניח בכל יום. זה יחבר אותי לעם שלי ולארץ שלי ולעצמי. המחיר של תפילין חדשות יקר עבורי ולא אוכל לרכוש לעצמי. חיפשתי באינטרנט והגעתי אליך! אם המשפחה שלי תדע שאני מתחיל להניח תפילין הם יהיו בהלם! 

ברק סיפר לי שהוא יגיע ארצה לביקור משפחתי בחג הפסח וסיכמנו שכדי להקל עליו אני אדאג לשלוח את התפילין למקום מסוים והוא יגיע לשם לאסוף אותם. אבל כאן התחוללה סערה קטנה. בתחילת חול המועד פסח קיבלתי הודעה מברק. הוא סיפר שהוא הגיע לארץ ונמצא בבית הוריו. כשסיפר לאבא שלו על כך שהתחיל להניח תפילין, האבא שתק 'שתיקה רועמת' והיה ניכר שהוא לא מרוצה מכך, אבל ההמשך היה גרוע יותר. כשברק ביקש מאביו את הרכב על מנת לנסוע ולאסוף את התפילין, האבא הגיב בצעקות שהוא לא מסכים שאצלו בבית יניחו תפילין והוא ייתן לכך יד. ברק נבהל מעוצמת ההתנגדות וכבר חשב לוותר על הרעיון של התפילין כדי לא לפגוע באביו ושאל אותי מה אני ממליץ לעשות כעת. השבתי לו, שמצוות כיבוד אב ואם היא מצווה יקרה וחשובה מאד מאד, אבל צריך לדעת שאם אבא אומר לבנו שלא יקיים מצווה, הבן לא ישמע לו. אך עדיין צריך להמשיך ולכבד את האבא ולא ליצור מתח עד כמה שניתן ואף הצעתי פתרון: תאמר לאבא שלך שמאד חשוב לך לאסוף את התפילין, אבל בגלל שאתה מכבד אותו מאד אתה לא תניח אותם כל זמן שאתה מתארח בביתם עד סוף חג הפסח… ב"ה האבא נרגע, ולמחרת הוא הציע מעצמו לברק לקחת אותו כדי לאסוף את התפילין, כפי שאכן קרה בס"ד.