שלום הרב עמיחי, שמי נהוראי, בן 25.

גדלתי בשדרות, ובגיל 14 התחלתי ללמוד בישיבה קטנה. אהבתי מאוד את הערכים והאווירה בישיבה, אבל התביעה מצד הרבנים הלחיצה אותי מאוד, והקשתה עלי להמשיך ללמוד.

לאט לאט התחלתי להיחשף לעולם מבחוץ, ובגיל 15 עזבתי למסגרת אחרת. אחרי תקופה עזבתי גם את הלימודים שם, והפסקתי עם חיי תורה ומצוות.

גם אחרי שהתרחקתי, הקפדתי מאוד על 3 דברים: 

א. להודות על האוכל – לברך ברכת המזון. גם כאשר הייתי במקום רחוק מבחינה רוחנית – הקפדתי לברך.

ב. לא לגעת ברכוש שלא שלי! ההורים החדירו לי לוורידים להתרחק מהגזל.

ג. אמת – לא לשקר ויהי מה! עבדתי לפני תקופה בתור מוכר בדוכן למכירת מזון, והמשגיח חייב אותנו למכור ירקות עלים הנקיים מחרקים. בגלל שזה מייקר מאוד את העלויות, בעל הבית לא הקפיד על זה, ואמר לנו שאם יש דתיים ששואלים על רמת הכשרות – לשקר להם ולהגיד שאנחנו מקפידים על ההידור. לא הייתי מסוגל לשקר, וכששאלו אותי – עניתי שהעלים הירוקים לא בכשרות מהודרת. פעם אחת הוא תפס אותי במצלמות ועשה בלאגן. אמרתי לו: אני לא יכול לשקר ולא יכול לרמות אנשים – אלו הערכים איתם אני הולך! על המקום הוא פיטר אותי. הייתי עם זה בלב שלם – לשקר אני לא מוכן. 

בעקבות המלחמה המשפחה שלי נאלצה לעזוב את הבית – הם היו בלב התופת, וכבר יותר משנה הם מתגלגלים ממקום למקום… כל הטלטלות במשך המלחמה עוררו בי חשק עצום לחזור ולהניח תפילין. אני מרגיש ממש שהנחת תפילין זה התיקון שאני צריך לעשות!

אני בטוח שאחזור בתשובה. מה שלא יהיה – אשלח את הילדים שלי לחינוך דתי חרדי.

העלויות של התפילין גבוהות מדי עבורי. האם תוכל לדאוג לי לזוג תפילין?".