נחמן גדל במשפחה חסידית. עד גיל נערות פאות ארוכות השתלשלו בצידי פניו והוא גדל כילד חסידי לכל דבר, אבל אז הוא החל להתרחק ולדאבון לב הוריו הפסיק לאט לאט לשמור תורה ומצוות עד שהוא התרחק לגמרי. היום כשהוא בגיל 25 קשה להבחין שהבחור עם הקעקועים הוא בעצם ילד שגדל בחינוך חסידי.

נחמן פנה אלי וסיפר לי בהתרגשות את הסיפור שלו –  הוא בא עם חברים להשתתף במסיבה בנובה בליל שמחת תורה. לפנות בוקר כשהתחילה מתקפת הטילים, הוא יצא עם החברים ברכב שלו וניסו לצאת מאזור המסיבה. הוא סיפר לי באריכות את הסיפור המצמרר מצד אחד והניסי מצד שני, תוך כדי נסיעה הם נתקלו במחבלים שירו עליהם מכל הכיוונים, אחר כך הם מצאו מיגונית והסתתרו בה עם עוד אנשים, אבל הצליחו לברוח מהמיגונית כשהמחבלים הגיעו גם לשם. בהמשך הם נסעו ברכב בדרכי עפר והגיעו לאזור קיבוץ בארי דרך השדות, כשהמקום שורץ מחבלים, אבל בדיוק המחבלים היו עסוקים בלחימה עם קבוצה של חיילים שהגיעו לשם אז הם לא שמו לב אליהם, ושוב נחמן וחבריו הצליחו לברוח. משם הם נסעו לעיר שדרות וגם שם נתקלו במחבלים אך בסייעתא דשמיא הם הצליחו לצאת בשלום וללא פגע גם מההתקלות הזו והצליחו להגיע הביתה בריאים ושלמים.

נחמן ממש הרגיש שהקדוש ברוך הוא שמר עליו, והוא קיבל על עצמו להתחזק בשמירת מצוות אבל לא עשה שום פעולה מעשית עם ההחלטה הזאת. הוא סיפר לי שלפני זמן קצר הוא עבר תאונת דרכים מאוד קשה. רכב שחצה צומת באדום התנגש בו והעיף אותו הצידה והרכב שלו התרסק לחלוטין, אבל בסייעתא דשמיא הוא שוב יצא בשלום וללא פגע.

אחרי התאונה הזו הוא אמר לעצמו "זהו, הקדוש ברוך הוא מאותת לי יותר מידי איתותים ולא משאיר לי ברירה אחרת…". נחמן החליט שהוא מתחיל להניח תפילין באופן קבוע, אבל אחרי שנים רבות שהוא לא הניח, לא היה לו מושג איפה התפילין הישנות.

הוא פנה אליי וביקש תפילין וב"ה שלחתי לו תפילין מהודרות חדשות עד הבית.